הסירחון הגדול – THE GREAT STINK הוא כינוי לקיץ 1858, בו ריח ההפרשות האנושית שהופרשו לנהר התמזה בלונדון, היה חזק מאוד וממש השתלט על העיר.
נהר התמזה היה מקור מים עיקרי של תושבי לונדון, אך בה בעת, גם המקום אליו הובילה מערכת הביוב שהחלה לפעול אז בעיר. כלומר: ביוב הושלך לנהר, ואז בעצם נשאב חזרה לשימוש כמים בבתים, לשתייה, לבישול ולרחצה. כיום, רק המחשבה על כך מעוררת חלחלה, אך בתקופה ההיא, המודעת לסניטציה לא היתה גבוהה והמחשבה היתה כי מחלות כמו כולירע, שפשטה אז בלונדון עוברות דרך ריח. המחשבה על זיהום כתוצאה משפכים רק החלה לעלות, ולרוב נחשבה כלא רצינית.
קיץ 1858 היה חם במיוחד, והחום עודד בקטריות שונות לשגשג במי התמזה המזוהמים. הריח שנוצר עקב הזיהום היה כל כך עצום, עד שהוא הפריע גם לפעילות בית המחוקקים. חלונות הוגפו ווילונות הוטבלו בחומצות שונות כדי לנסות להפיג מעט את הריח ונעשו תכניות שונות להעביר פעילות של מוסדות בלונדון לערים אחרות, או למקומות רחוקים יותר ממרכז לונדון בה הריח היה בלתי נסבל.
הסירחון הגדול הוביל לפתיחות מחשבתית גדולה יותר, וחיפוש אחר פתרונות הולמים לסילוק הביוב מהעיר, אך ברוב המקרים עדיין במחשבה כי יש לסלק את הריח שגורם למחלות- לאו דווקא מתוך ההבנה שהביוב עצמו גורם לכך. במקרה זה, מסתבר כי למרות המחשבה הלא נכונה- התוצאות היו נכונות יותר, ומערכת הביוב של לונדון שוכללה והיוותה דוגמה לעולם לבניית מערכות ביוב סניטריות.
להרחבת הקריאה בויקיפדיה לחצו כאן
בפריז ניתן לסייר במערכת הביוב, ב"מוזיאון הביוב של פריז". במוזיאון ניתן לראות כיצד עובדת מערכת הביוב בעיר, כיצד היא מתוחזקת ועוד.
לסרטון קצר על הביקור במוזיאון הביוב של פריז לחצו כאן.
